\documentclass[oneside,final,12pt]{book}

\usepackage{amssymb}
\usepackage{amsmath}
\usepackage{xunicode}

\usepackage{hyperref}
\usepackage{xstring}
\def\rooturl{https://www.math.bgu.ac.il/}
\hyperbaseurl{\rooturl}
\let\hhref\href
\providecommand{\extrahref}[2][]{\LTRfootnote{\LR{\IfBeginWith*{#2}{http}{\nolinkurl{#2}}{\nolinkurl{\rooturl#2}}}}}
\renewcommand{\href}[2]{\IfBeginWith*{#1}{http}{\hhref{#1}{#2}}{\hhref{\rooturl#1}{#2}}\extrahref{#1}}

\usepackage{polyglossia}
\usepackage{longtable}
%% even in English, we sometimes have Hebrew (as in course hours), and we
%% can't add it in :preamble, since it comes after hyperref
%%\usepackage{bidi}
\setdefaultlanguage{hebrew}
\setotherlanguage{english}
%%\setmainfont[Script=Hebrew,Ligatures=TeX]{Libertinus Serif}
\setmainfont[Script=Hebrew,Ligatures=TeX]{LibertinusSerif}[
  UprightFont = *-Regular,
  BoldFont = *-Bold,
  ItalicFont = *-Italic,
  BoldItalicFont = *-BoldItalic,
  Extension = .otf]

%%\newfontfamily{\hebrewfonttt}{Libertinus Serif}
\newfontfamily{\hebrewfonttt}{Liberation Serif}
\SepMark{‭.}
\robustify\hebrewnumeral
\robustify\Hebrewnumeral
\robustify\Hebrewnumeralfinal

% vim: ft=eruby.tex:



\begin{document}
\pagestyle{empty}
\pagenumbering{gobble}

\begin{center}
\vspace*{\baselineskip}

{\Large המחלקה למתמטיקה, בן-גוריון}

\vspace*{\baselineskip}

\rule{\textwidth}{1.6pt}\vspace*{-\baselineskip}\vspace*{2pt}
\rule{\textwidth}{0.4pt}\\[\baselineskip]

{\Huge אשנב למתמטיקה}\\[0.2\baselineskip]

\rule{\textwidth}{0.4pt}\vspace*{-\baselineskip}\vspace{3.2pt}
\rule{\textwidth}{1.6pt}\\[\baselineskip]

\textbf{ב}\emph{יום שלישי, 21 במאי, 2019}
\bigskip

\textbf{בשעה} \emph{18:10 -- 19:30}
\bigskip

\textbf{ב}\emph{אולם 101-}

\vspace*{2\baselineskip}

ההרצאה

\bigskip
{\Large\bfseries מה גורם למספר כרומטי של גרף להיות גדול?\par}
\bigskip

תינתן על-ידי
\bigskip

{\large\scshape מנחם קוג'מן}
\bigskip

\end{center}
\vfill

\textbf{תקציר:}
  השאלה בכותרת היא שאלה עתיקה שאין לה תשובה פשוטה. משפט מסתורי של ארדש והיינל משנות החמישים מבטיח שבכל גרף בעל מספר כרומטי לא בן-מניה חייבים להימצא תת-גרפים דו-צדדיים גדולים. הדבר מוזר, כי לגרפים דו-צדדיים יש מספר כרומטי 2. נדון בהסבר למסתורין, המערב מספרים גדולים יותר מהמספר הכרומטי, נציג חלק מהקשרים בין המספרים האלה וגם נציג את השיטה שארדש והיינל השתמשו בה וניגע בגרסאות יותר מודרניות שלה שמשתמשות באריתמטיקה אינסופית חדשה יחסית.
  


\vfill





% vim: ft=eruby.tex:


\end{document}

% vim: ft=eruby.tex: